כשאת עוסקת במשפיענות באופן מקצועי בטוח יקרה לך משהו מפדח, הזוי או מפתיע. לא חסר סיטואציות מצחיקות בתחום הזה, הנה לדוגמה 3 סיטואציות מצחיקות סלאש מביכות שקרו לי:
כשהייתי ממש בתחילת הדרך שלי בעולם המשפיענים, שאז כשהאינסטגרם היה רק אפליקציה של תמונות, היה עולם של בלוגרים, נתקלתי בהזמנה לאירוע השקה יוקרתי. אשת יחסי הציבור פרסמה הזמנה בקבוצת הבלוגרים בפייסבוק, בו הזמינה למסיבת השקה של גאדג׳ט יקר בתחום הטכנולוגיה, ברופטופ של אחד ממלונות היוקרה על חופי תל אביב. הובטחה אווירה טובה, קוקטיילים, כיבוד משובח ומפורסמים. כתבתי לה שאשמח להשתתף, שלחתי לה לינק לבלוג שלי, וביקשתי קומוניקט של המוצר כדי לכתוב עליו. הקומוניקט לא הגיע כי לא נדרש ממני לכתוב על המוצר, ותכף תבינו למה הזמינו אותי.
התלבשתי והתאפרתי, הגעתי לבית המלון, עליתי לרופטופ היוקרתי. הייתה בריזה נעימה של אחר צהריים אביבי. המלצר הגיש לי קוקטייל כתמתם והפנה אותי לשבת על הבר, עליו מיטב המתאבנים של מסעדת השף של המלון. היבטתי מסביב, חיפשתי בלוגריות מוכרות. אבל רוב המשתתפים היו גברים. גברים בגיל 40 פלוס פלוס, ביניהם גם מגישי טלויזיה ושחקנים מוכרים. הם התגודדו סביב מיצג הגאדג׳טים והקשיבו להסברים של איש השיווק, שאמר בין היתר שהעלות למכשיר מתחילה מ-40 אלף ש״ח.עשיתי סיבוב ברופטופ ונתקלתי בעוד כמה בלוגריות שאני מכירה. היינו הנשים היחידות בארוע – אנחנו ועוד כמה בחורות נאות שבאו עם בן הזוג שלהן. סיימתי את הקוקטייל, התקשקשתי עם הבלוגריות ועזבתי את הארוע, שאליו הוזמנתי רק כדי להוסיף נוכחות נשית לארוע.
הפדיחה השנייה הייתה לא פדיחה שלי אמנם, אלא של המארגנים שעשו להם את הקיץ של אביה, אבל חוויתי רגעים מביכים.
זה היה ארוע ההשקה הראשון שלי אבר. לא ידעתי למה לצפות מאירוע השקה, מה עושים, מי יהיה שם. הוזמנתי לאולם אירועים שדימה ארוע ובו נגנים, בר מתוקים, בר קוקטיילים, צלם מגנטים וכדומה. נכנסתי לאולם עם הבן שלי, שהיה אז בן 5, ולא הבנתי למה אני לבד. עברנו מבר מתוקים לבר קוקטיילים, קיבלנו טעימות וכרטיסי ביקור, והיינו לבד. כל ההפקה הזו, כל ההשקעה המטורפת, ואני האורחת היחידה?! נגנית הכינור שאלה איזה שיר הבן שלי אוהב וניגנה לו את יונתן הקטן, הקוסם הוציא לו פרח מנייר מהכובע. עשינו סיבוב, ישבנו בפינה לסיים את הממתקים שלנו, ולא הבנו מה הקטע.
הפדיחה השלישית קרתה אצלי בבית. הציעו לי לסקר פטנט ישראלי חדש בתחום הנקיון. נתתי את הכתובת שלי והטלפון, כרגיל, וכשהשליח הגיע פתחתי מעט את הדלת, והושטתי את היד כדי לקחת את המוצר. הבנות שלי היו אז בנות שנתיים, בגמילה מטיטולים, הבית נראה בדיוק כמו שאמור להיראות בית עם 3 פעוטות וגם אני נראיתי בהתאם – גמורה של הלייף, בבגדי בית עם ריח של פיפי.
אבל מחוץ לדלת לא היה שליח הפעם, אלא עמד איש מתוקתק בחליפה עם עניבה, שחייך חיוך רחב והציג את עצמו כממציא הפטנט. הוא הציע להיכנס לדירה ולהדגים את הפטנט ולהסביר עליו ארוכות, והיה כה נחוש ונעים ומסביר פנים, שלא יכולתי לסרב.
אם הגעתן עד לכאן – ספרו לי בתגובות איזו פדיחה הכי אהבתן והאם תרצו לשמוע פדיחות נוספות.
לא ניתן להגיב