מה לתת במתנה למי שאוהבים

מה לתת במתנה למי שאוהבים.

ביום שישי הייתי בקניון, רגע לפני שמתחילים חגי תשרי. הגעתי לצלם תוכן פרסומי למותג כלשהו, וראיתי אנשים, הרבה אנשים, קונים מתנות. הנחתי שכל האנשים האלה, רובם זה בטוח, הגיעו לכאן ביום החופשי שלהם מהעבודה כדי לקנות מתנות. ראיתי אותם עם שקיות בידיים ובתוכן קופסאות ארוזות, עומדים ליד מדפי בשמים, ממששים מצעים, בוחרים קערות הגשה.

ואז חשבתי על עצמי. כמה אני אוהבת לתת מתנות, מאז ותמיד, ועל זה, שהשנה יש לי פחות אנשים לתת להם מתנה בחג.
זה נשמע עצוב, אני יודעת.
זה באמת די עצוב.
הכל בסדר, טפו טפו חמסה חמסה. כולם בריאים ושלמים, תודה לאל.

הגיסים והאחייניות, שהם המשפחה שלנו, נמצאים במרחק של אוקיינוס מכאן.
הם חסרים לנו במיוחד בחגים, ולי בין היתר חסרה הפעולה של נתינת המתנות.

תמיד אהבתי לתת מתנות. תמיד השקעתי, גם במתנה וגם באריזה.

חשבתי שמתנה חייבת להרשים. שהיא צריכה להיות הכי יפה, הכי יוקרתית, הכי “וואו”. רציתי לראות עיניים נפתחות, לשמוע קריאות התפעלות. כאילו זו הייתה תחרות, ואני בתפקיד השופט והמתמודד גם יחד.

אבל בשנים האחרונות התחלתי להבין את המהות של נתינת המתנה. אולי זה הגיל, אולי זה הנסיון, אולי זו ההגירה של קרובי המשפחה שלנו, שהשאירה אותי עם הצורך לתת.

הבנתי שמתנה היא רק תירוץ. לתת מתנה זה לא על הקופסה, זה על הקשר. זו הזדמנות לעצור ולהגיד למישהו – אתה חשוב לי. חשבתי עליך. בחרתי משהו עבורף שייתן לך תחושה טובה.

המתנות הכי טובות הן לא אלה שנראות הכי מרשימות, לא אלה שמעוררות קריאות התפעלות אלא אלה שנוגעות הכי עמוק.
והחג הוא לא תירוץ לקנות ולהרשים עם מתנה שהיא וואו – אלא הזדמנות להרגיש קשר ושייכות. גם עבור
הנותן וגם עבור המקבל.

אם תרצו לעיין ברשימה של מתנות משמחות שמצאתי – מוזמנות להיכנס לכתבה זו.