למה האינסטגרם כל כך מבאס אותנו? 4 סיבות שלא חשבת עליהן

למה האינסטגרם כל כך מבאס? 4 סיבות שלא חשבת עליהם.

כבר מזה תקופה עושה לי רע להיכנס לאינסטגרם. זה לא משהו דרמטי, סתם תחושה עדינה, מתמשכת ומצטברת. זו העבודה שלי, אני נהנית מכל החלק היצירתי אבל הגלילה עושה לי רע יותר מאי פעם.

אינסטגרם (ופייסבוק) היא כבר לא רשת חברתית

פעם הייתי נכנסת לפייסבוק האישי שלי וראיתי רק את ה-420 חברים שיש לי. הייתי גוללת את הפיד ורואה מי התחתן, מי התגרש, מי ירד מהארץ, למי נולד עוד ילד. הייתי מקבלת את מנת ההתעדכנות שהייתי צריכה ויוצאת. לא היו קופצים לי אנשים שאני לא מכירה, פוסטים מטרגרים מקבוצות שאני לא חברה בהן ומידע שאני לא מעוניינת לקבל.

האינסטגרם היה ה-האפי פלייס שלי. עולם סגור של פרופילים שבחרתי בקפידה להכניס אותם לחיים שלי. חיים של אנשים ספציפים שבחרתי לעקוב אחריהם. האמא הזאת לשלושה קטנים שהיא בדיוק כמוני, זאת עם פעילויות היצירה המיוחדות וזאת שמצלמת תמונות יפות עם כוס הקפה.

האינסטגרם שלי היה עולם עדין, ערכי וממלא השראה שהשלים במידה מסויימת את העולם הפיזי שלי.
כעת החשבונות לוקחים אותי למקומות שלא תכננתי, שאני לא מעוניינת בהם, מוציאים אותי מאיזור הנוחות שלי, מסיתים אותי מהסטייט אוף מיינד שלי.

אני חווה אי נוחות מרוב התכנים שאני צופה בהם, כל אחד מסיבה אחרת.

נשים שמשלות אותי – אשליית החשיבה החיובית מעוותת את המציאות

יש מישהי חמודה מאוד, חייכנית ואנרגטית שאני נהנית לעקוב אחריה וכך גם עוד עשרות אלפי נשים.
היא חושבת חיובי, מאמינה בעצמה והכל מצליח לה, והיא מנסה לשכנע אותי שדברים טובים יקרו לי אם רק אאמין. גם כשמשהו לא הולך לה, היא מאמינה שהכל לטובה והדברים יסתדרו בסוף והם אכן מסתדרים לה.
היא לא מוכרת לי כלום, היא רק רוצה שאני אאמין בעצמי ואחשוב חיובי.

אז חשיבה חיובית היא דבר שחיוני לנו בחיים. אסור לנו ליפול אל תהומות הבאסה אם משהו לא הולך, צריך להמשיך להיות אופטימיים ולחשוב שיהיה בסדר אחרת נשקע בביצה שלא נצא ממנה.

אבל לפעמים ההצלחה פשוט לא תלויה בכמה אנחנו חושבות חיובי. לפעמים מדובר במזל, בנסיבות חיים, או בתכונות שאין לכל אחד – כמו יופי, כריזמה, או כושר ביטוי יוצא דופן.

לפעמין הצלחה היא תוצר של אוסף משתנים שנמצאים מחוץ לשליטתנו. לפעמים מדובר בהחלטות של אחרים, למשל מישהו שמחליט להשקיע בך או לבחור בך. לפעמים מדובר במיקום הנכון בזמן הנכון, או בהזדמנויות שנפלו לדרך שלך.

לפעמים אני נתקלת בקורסים או מוצרים שהנשים החיוביות האלה מוכרות, שהם מבטיחים ידע קונקרטי בתחום מסויים, אבל משווקים כחלק מהקונספט השלם שההצלחה תגיע בעקבות רכישת הקורס, או המוצר בצירוף עם החשיבה החיובית.

תוכן שטנצטטיבי ללא ערך

יש לי באינסטגרם תיקיה בשם סרטונים להשראה, עם עשרות אם לא מאות סרטונים להשראה/להעתקה שלא אצלם כמותם לעולם: סיטואציות מצחיקות עם הילדים, או טיפים מפתיעים לנקיון, כשרוב הסרטונים הם וריאציות שונות של אותו רעיון.
המטרה של כולם באינסטגרם היא להשיג כמה שיותר צפיות ואין כל כך משמעות לסרטון עצמו.

מה שהולך עכשיו באינסטגרם זה תוכן אינסטנט, ללא עומק, שלא מעמיס על הגולל.

התוכן האיכותי והאנשים האיכותיים של פעם קבורים אי שם

יש כאן באינסטגרם בלוגריות שאני עוקבת אחריהן כבר שנים, נשים אינטלגנטיות עם תוכן שהוא מורכב, שהוא לא אינסטנט ולא מקליל. הן לא מצלמות סרטונים מצחיקים, לא עושות מתכונים ולא יוצאות לחופשות פוטוגניות, והאינסטגרם קבר אותן אי שם ולא מראה את התוכן שלהן לאף אחד.

הגלילה עושה לי רע. נקודה.

גם כשזה לא מורגש, גם החלק של התוכן וגם החלק הטכנולוגי של האינסטגרם בנויים כדי להפעיל מניפולציות רגשיות שקטות.

איך זה עובד בפועל:

1. בחירה סלקטיבית של מציאות
אתה רואה רק רגעים ערוכים — חופשות, הצלחות, גוף “מושלם”, זוגיות נוצצת. המוח משווה את זה לחיים האמיתיים שלך (שכוללים גם שגרה, קושי ובלאגן), וזה יוצר פער רגשי.

2. טריגר של השוואה אוטומטית
יש מנגנון פסיכולוגי בסיסי שנקרא Social Comparison Theory — אנחנו מעריכים את עצמנו דרך אחרים. אינסטגרם פשוט מגביר את זה פי כמה, כי הוא מציף אותך בדוגמאות “טובות ממך”.

3. לולאת תגמול
לייקים, תגובות, צפיות — כל אלה מפעילים את מערכת התגמול במוח (קשור גם ל־Dopamine). אבל זה תגמול לא יציב: פעם יש, פעם אין. וזה בדיוק מה שגורם להתמכרות ולתחושת חוסר סיפוק.

4. אשליית “כולם חיים טוב ממני”
גם אם אתה יודע בשכל שזה לא אמיתי — הרגש עדיין מגיב. ככל שאתה נחשף ליותר תוכן כזה, זה מתחיל להרגיש כמו הנורמה.

5. FOMO (פחד מהחמצה)
התחושה שכולם עושים משהו — ואתה לא. זה לא רק קנאה, אלא גם חרדה חברתית קטנה שמצטברת.