מה קורה פה? הסיפור שמאחורי השיר שכבש את מסיבות הכיתה שלנו:
כשהייתי בת 10 זה היה ה-שיר הכי מגניב שהיה מתנגן במערכת הסטריאו במסיבות הכיתה שלנו, וגרם לכל הילדים לצרוח Hey yeah yeah. השיר what’s up , אחד ההמנונים של התקופה ההיא, הוא שיר של 4non blondes, להקת רוק אמריקאית מסן פרנסיסקו שיצא בשנת 1993.
הלהקה ששמה הוא 4 לא בלונדיניות, שם מטופש ומביך במבט לאחור, הורכבה מ-4 נשים להט״ביות ברובן, כחלק מהזרם של ״הזמרים המכוערים״. כן, בסוף שנות ה-80 , תחילת שנות ה-90 היה thing כזה – אם תופיע עם שיער מלוכלכך, לבוש של הומלסים ומראה כללי מעופש (זוכרות את נירוואנה ואת ספין דוקטורס למשל, עוד חבר בולט בזרם הזה? ) יקחו אותך ברצינות, יבינו שהמוזיקה שלך אמיתית ולא ממוסחרת, והיא תיחשב למוזיקה טובה יותר.
אז השם של הלהקה, 4 לא בלונדיניות, מתחנן שתיקחו את המוזיקה שלהן ברצינות כי הן לא טיפשות (כידוע, בלונדיניות הן טיפשות) ולא מטופחות (כידוע, בלונדיניות זו מילה נרדפת למטופחות).
האירוניה הגדולה של 4 נון בלונדס
כשלהקת הלא בלונדיניות מיצתה את עצמה, כעבור שנה מיציאת הלהיט המצליח, הסולנית לינדה פרי זו עם הכובע, התחילה להתפרנס מכתיבת שירי פופ קליטים לזמרות בלונדיניות – בין היתר לפינק ולקריסטינה אגילרה, האם-אמא של הבלונדיניות המתוקתקות.
אז על מה שיר מדבר השיר האייקוני? כן, הבנתן נכון.
על בחורה מסטולית ומבולבלת מעישון סמים, שמחפשת את עצמה.
Twenty-five years and my life is still
Trying to get up that great big hill of hope
For a destination
היא בת 25, מבולבלת, שמחפשת את עצמה, ולא מבינה מה קורה סביבה –
And I scream at the top of my lungs
What’s going on?
אבל אולי לג׳וינט שהיא לוקחת על הבוקר, ברגע שהיא מתעוררת, יש חלק בזה –
And so I wake in the morning
And I step outside
And I take a deep breath and I get real high
שלושים שנה אחרי, What’s Up? ממשיך להדהד.
הוא צץ כל כמה זמן – בגרסאות כיסוי, בממים, בסדרות, בטיקטוק (עכשיו יצא טרנד טיקטוק שמשלב את השיר הזה עם השיר של ניקי מינאז׳) – ומזכיר לכולנו את התקופה ההיא שבה היה מגניב להיות מלוכלך ומוזיקה יכלה להיות גם מבולבלת, גם נוגעת וגם מצחיקה.
עוד הרבה נוסטלגיה של שנות ה-90 מחכה לכן באינסטגרם שלנו.
לא ניתן להגיב